<h1>מרדכי סימנים קמ"ו—קמ"ט</h1>
<h2>דף מג:</h2>
והלכה כב"ה ולא היא לשמוטי נפשיה הוא דעבד כ"כ בספרים שלנו ובפירש"י אבל האלפס פסק כרבא משמע שלא היה בספרו ולא היא. סיגלי ויאוליט"א בלעז וה"ה שושנים כן כתב הר"ם דגינוניתא הגדל בגינה דדברא הגדל ביער. אומר רבינו מאיר על כל מיני ריח כגון ריח קנה וקנמון ונגלין וכיוצא בהן מברך עצי בשמים. ועל ריח אגוז מושקד מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות דכיון דפרי עץ הוא ה"ל כאתרוגא וחבושא ועל כולן מברך עובר לעשייתן. והיכא דמספקא ליה אי מין עץ הוא או מין אדמה הוא כגון אדם שנכנס לבית הבשם מברך שהכל דעל כולם אם בירך שהכל יצא וה"ר משה מקוצי היה אומר שיברך בורא מיני בשמים: האי מאן דמרח באתרוגא כו' ודוקא כשמריח בהן אבל אם בא לאכול מהן אין לברך ברכת ריח (תחלה) אלא ברכת אכילה. ואתרוג של מצוה כתב ראבי"ה שהמריח בו מברך אשר נתן ריח טוב בפירות ורבינו שמחה כתב דלאו לריח עבידא ואין מברכין עליו: וחזי אילני דמלבלבי בפעם ראשונה בשנה שמוציאין פרח וכתב ה"ר יוסף דה"ה אם לא ראה עד כי גדלו הפירות שצריך לברך כך: נוטל את היין בימינו כתב ראבי"ה ומינה נשמע שכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחז בימין וכן הבדלה אוחז את היין בימין ומברך בורא פרי הגפן ושוב נוטל את ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס ומחזיר היין לימינו.
